לג הסיום

חלקי הינו אי שונה מהאיים בהם ביקרנו עד כה.

מבט פנורמי

הוא לא מתבסס על תיירות כמו מרביתם, אם כי יש כאן סוג של תיירות נופש... אנשים באים לא לקניות אלא לנפוש. הגענו בערב ויצאנו בבוקר, אבל הספקנו לראות את הנופשים במעבורת מנופפים לשלום, ועל החוף, כל הזקנים, משכירי הדירות, מנופפים להם חזרה.

מזהה של האי - 3 טחנות

לצערנו, לא הקדשנו זמן לאי, הייתה זו עצירה לקראת תחילת הדרך חזרה. הצטיידנו במים ויצאנו עם תחזית של "אין רוח", בדרכנו לארץ דרך קפריסין.

אם אין רוח, יש מנוע, אם מפליגים רק על מנוע צריך דלק.

חשבנו לעצור בקפריסין ב-פאפוס, החלטנו בסופו של דבר על לאצ'י.

למה?

כי אף פעם לא היינו שם, וכי קיבלנו המלצה מצורפת למס' טלפון...

יומיים של ים שמן,

 עם הפסקות של כשעתיים רוח מערבית נוחה, הביאו אותנו ללאצ'י. 

בדרך עצרנו מספר פעמים לטבילה ובשלב מסויים זוג דולפינים אירח לנו לחברה, כך שהשגרה נשברה מעת לעת.

ניסינו לתפוס טלפונית את מנהל המרינה, אך - לא תפסנו. אבל המקום, המרינה, מסבירי פנים. עגנו במקום פנוי שהסתבר שהינו של יאכטונר שיצא לדוג, וחזר אך לא התעקש להשיב לעצו את המקום, ובחיוך מצא מקום אחר.

זה לא עזר כאשר במשטרה דרשו מאתנו לעזוב ולעבור ולהקשר ליאכטה ישראלית (שני זוגות על יאכטת ברזל מאשקלון, שהניפה בגאון את דגל ישראל) אחרת בסמוך אליהם. "כדי שיוכלו להגן עלינו" :-)

זו בדיחה בהתחשב בעובדה שאיש לא היה שם להגן עלינו... אבל כנראה שטראומת  לרנקה עדיין משפיעה עליהם כמו עלינו (ראו פוסט "נס ודגל").

ארוחת הערב, למרות שהייתה בניחוח יווני, הייתה בטעם אנגלי. כלומר – חסרת טעם. תוצר שהות אנגלית ארוכת שנים בקפריסין.

פרשנו ללילה של שינה רגועה פרט לחלומות של ג'ינג'ית שהבריחה גנב מתוך שינה, וקמנו לבוקר בקצב יווני, שכלל ארוחת בוקר דהויה בקפה סמוך והציידות בדלק שהגיע בג'ריקנים.

ומכאן – ב- 11:00 יצאנו ללג האחרון בדרכנו לחיפה.

גם הפעם, תחזית חסרת משבים, אם כי זכינו לגבית של עד 15 קשר בערב הראשון משך כ- 3-4 שעות ובזאת הסתיים פרק הרוחות והמפרשנות שלנו. בהינתן ים חלק, מזג אויר נפלא וכו', לא נותר לנו אלא לשחות מעת לעת ולג'ינג'ית לחזור לפילטיס.

מי שמילא את הפערים היה איזי עם סיפורי הטיסה שלו.

למרות היכרות בת קרוב לחמישים שנה, ולמרות ששמעתי את הסיפורים כבר עשרות פעמים, הם ממשיכים להפתיע אותי ולחדש. לא ברור לי עם זה בגלל הדמיון היצירתי של איזי או הזיכרון המתדרדר שלי. כך או כך, לא השתעממנו.

אחרי שני לילות של הפלגה חסרת ארועים מסעירים, אך עם חידושים קולינריים (צריך לגמור את כל הפרודוקטים במזווה), הגענו לחיפה מלווים באונית פאר, כיאה לאקורד סיום של הפלגה שונה.

שונה במשכה – יצאנו לקראת החגים וחזרנו בסופם

שונה בהתנהלותה – לא קבענו מראש היכן וכמה זמן נבקר, אלא זרמנו עם זה

שונה בהרכבה – יותר סקיפרים מנוסעים ;-) וסינרגיה נפלאה בין כולם

שונה טכנולוגית – לא שכרנו יאכטה מאובזרת ומתוקתקת, נהנו מרצף תקלות ובעיות המגדירות את הימאי ככולבויניק

ומילה של תודה לכולם – לכול אחד ואחד מחברי הצוות, על תרומתו/ה ובעיקר על שהצליחו לסבול אותי כל כך הרבה זמן במקום כל כך קטן.

וגם על הנכונות לתת לי חופש יצירתי כאן בבלוג, ללא צנזורה ובלי ביקורת (פרט להגהה שוטפת. ואני אכן זקוק להגהה.).

ולכם הקוראים שהגיעו עד שורה אחרונה זו - כל הכבוד.

לחיי ההפלגות שבדרך :-)

{לאלבום התמונות: https://goo.gl/photos/cHpL8y7BCA1SydSn8 }